הסיפור של רותה
כשאני מנסה להסתכל אחורה ולשים את הנקודה איך הגעתי לאפיית לחם אני חושב שגם אני, כמו רבים שמנסים לאפות, חשבתי שזה בטח לא כזה מסובך. לא מעט אנשים מתנסים בלהכין לחם, והשאלה בעיני היא מי אילו שנשארים. צריך איזשהו אופי מסוים לדעתי לפחות.
אני חושב שמה שהשאיר אותי בתחום הזה הוא החיבור שלי לחקלאות. כל החיים צפיתי באבא שלי החקלאי קם בבוקר מוקדם לפני כולם ועובד קשה יותר מכל מי שהכרתי.
יש חיבור חזק מאוד בין חקלאות לאפייה. יש איזושהי חזרתיות שצריך ללמוד איך להנות ממנה כל פעם מחדש, וזה לא דבר שכולם יכולים לעשות. הקטיף הוא אותו קטיף והגיזום הוא אותו גיזום, וכך גם המלוש מתסובב לאותו כיוון והמתכון אותו המתכון ופותחים את התנור ומכניסים והטיימר מצפצף ומוציאים וחוזר חלילה. יש מי שרואה בזה שיעמום ומי שמוצא בזה יופי.
אני לא מהחסידים הגדולים של לחמים שיושבים המון שעות במקרר וחורי ענק וכו. אני רוצה שהלחם יהיה לחם של אנשים אמיתים, שיהיה פשוט וטוב, שכיף לשים עליו אבוקדו. משם אני בא.
רון